הגרסאות הנוכחיות מתמקדות בחיבורי I2C ו־SPI ומשתמשות בממשקי embedded-hal, כך שהדרייבר אינו חייב להיות קשור דווקא למיקרו־בקר של ST. הדוגמאות הראשונות כן מכוונות ל־STM32 וללוח NUCLEO-F401RE, ותמיכה ב־I3C עדיין נמצאת בעבודה.
החלק המעניין פה הוא לא הבטחה ש־Rust ירוץ מהר יותר מ־C — ST עצמה אומרת שזה תלוי ביישום. השינוי המעשי הוא שצוות שרוצה לבדוק Rust כבר לא חייב לכתוב לבדו את שכבת החיישנים, והוא מקבל נקודת פתיחה רשמית עם בטיחות זיכרון והפשטה עקבית של ממשקי התקשורת.
זה עדיין לא מסלול נטול מחיר. עקומת הלמידה של Rust תלולה, כיסוי הרכיבים עדיין חלקי, ופרויקט קיים ב־C לא הופך לפרויקט Rust בלחיצת כפתור. אבל ברגע שיצרן חיישנים מתחזק את הדרייבר, הניסוי הופך מפרויקט צד מסקרן לאפשרות שאפשר להכניס לשיקולי הארכיטקטורה.
הזווית ההנדסית
למה זה מעניין
תמיכה רשמית של יצרן חיישנים היא חתיכה חשובה שחסרה לא פעם באקו־סיסטם של Embedded Rust. היא מצמצמת עבודת תשתית, מאפשרת להתחיל מאב־טיפוס אמיתי, ועדיין משאירה למהנדס החלטה כנה אם יתרון בטיחות הזיכרון מצדיק את עקומת הלמידה והבשלות החלקית.
השיחה ממשיכה
תגובות
שאלות, תיקונים ורעיונות שאפשר לבנות מהם משהו.