VL53L9CX של ST קופץ מ־64 ל־2,268 אזורי עומק — אבל הוא לא תחליף פשוט

ההשוואה המעניינת היא ל־VL53L8CX שכבר נמצא בייצור. החיישן הקודם מחזיר מטריצה של 8 על 8, כלומר 64 אזורים, ומגיע עד 4 מטרים. החדש מספק בערך פי 35 יותר אזורים ויותר מפי שניים טווח, אבל גם גדל ממארז של 6.4 על 3 על 1.75 מ״מ למודול של 12.83 על 6.1 על 4.64 מ״מ. זה כבר לא שדרוג שמחליפים על אותו לוח.

מה אפשר לעשות עם ההפרש הזה? רובוט קטן שמקבל רק 64 מרחקים רואה קיר או אדם, אבל יכול לפספס רגל דקה של כיסא, כבל על הרצפה או קצה של מדרגה. ב־2,268 אזורים אפשר לבנות מפת עומק שמספיקה לניווט מקומי, מעקב אחרי ידיים או זיהוי נפילה בחדר — בלי מצלמת צבע שמצלמת את הפנים. אותו מידע יכול לעזור גם למיקוד מצלמה ולמערכות AR, שבהן תנועה קטנה נעלמת מהר בתוך רשת גסה של 8 על 8.

החיישן גם לא זורק למעבד רק אוסף זמני טיסה גולמיים. בתוך המודול יש מערך SPAD, שני לייזרי VCSEL באורך גל 940 ננומטר, אופטיקת metasurface, רכיב ניהול הספק ו־SoC לעיבוד. הוא יכול להוציא מפת עומק, תמונת IR עם ובלי התאורה הפעילה, החזריות של המטרה ומדד ביטחון לכל אזור. בחירת SPAD דינמית מנסה לשמור את עוצמת האות בתחום שימושי, ועיבוד TNR מפחית רעש בין פריימים.

גם הרזולוציה אינה נעולה. אפשר לבחור באמצעות binning בין 54×42,‏ 24×20,‏ 18×14,‏ 12×10,‏ 8×6 ו־4×4, לצמצם את שדה הראייה בתוכנה, ולעבור בין מצב Precision למדידה קרובה ומדויקת לבין מצב Ambient שמיועד לתאורת IR חזקה. בנוסף מגדירים זמן חשיפה, קצב פריימים ומצב הספק. בדוגמאות של ST, פרופיל מהיר של 54×42 ב־100 פריימים לשנייה צורך כ־420 מיליוואט, מיפוי חדר ב־30 פריימים צורך כ־200 מיליוואט, ופרופיל 24×20 למיקוד מצלמה יורד לכ־80 מיליוואט.

המחיר האמיתי נמצא ברוחב הפס ובבשלות. פריים מלא כולל בערך 14.7 קילובייט של מפות עומק, עוצמה, אור סביבתי ובחירת SPAD; ב־100 פריימים לשנייה זה כבר בערך 1.47 מגה־בייט לשנייה עוד לפני תקורה. לכן יש ממשק MIPI CSI-2 של 1 גיגה־ביט לשנייה לצד I3C, ו־ST מזהירה שקצב הפריימים יורד כשקוראים דרך ממשק הבקרה. חשוב עוד יותר: נכון לעכשיו דף המוצר מסמן את VL53L9CX כמוצר Evaluation שנמצא באפיון, עם דוגמאות הנדסיות מוגבלות. למוצר שצריך להגיע לייצור בשנה הקרובה, זה סיכון שצריך לשים ליד המספרים המרשימים.